בלדה על קרב / ולדימיר ויסוצקי

במקור השיר נכתב עבור הסרט "חיציו של רובין הוד".
הוידאו, ובכן, לא משם. אבל אדיר. 

בין נרות נמסים ותפילות של ערבית
בין שלל מלחמה ומדורות של שלום
בשלווה להם חיו ילדי הספרים
והלינו לרוב על תלאות היום-יום

לזרא היו גיל ואורחות החיים,
שריטותינו – עילה לעלבון עד דמים;
אך בגדינו תקנו אמהות במועד
עת הלב, כשיכור, בין שורות משוטט.

שיערות למצחנו הלח נדבקו
גרונותינו צמאו למתקם של ניבים
וריחות הקרבות את הראש סחררו
כשאלינו עלו מדפים מצהיבים.

וניסינו הבין, מבלי דעת הקרב
בחשבנו יללה לקריאת מלחמה
את סודה של פקודה, ייעודם של גבולות
משמעות התקיפה ושקשוק הקרונות.

בקלחת רתחו ערפלי מלחמות
כמה רב המזון למוחות הקטנים!
תפקידים של פחדן או בוגד, איש-קריות
במשחק הענקנו לכל השונאים

לעקבות האויב לא הנחנו לקפוא
ונשבענו גברות נפלאות לאהוב
ואחרי שהרגענו קרובים, חברים
לעצמנו נטלנו תפקיד גיבורים
אך דמיון – השהות לא לעד במחוזוקצר ימים זמן-השחוק ומה רב הכאב!
פתח ידו הקמוצה של המת ואחוז
בניצב שמחום עוד פועם כמו לב

ותבין, כאשר את החרב תרים,
כששריון תעטה – מה מחיר לדברים
מי אתה – אל ייעוד או אל פחד תקרב?
ותטעם באמת טעמו של הקרב.

וכשחברך לידך יתמוטט
וקריאה אבלה בין שפתיך תבקע
כשתרגיש ביגון כל עורך משרט
כי הדם שנשפך הוא שלו, לא שלך.

אז תדע כי הבנת, למדת הבחן
זה הצחוק – הוא צחוקו של המוות, אכן
שקר, רוע - פניהם הגסים מתחוורים
ותמיד אחריהם רק עורבים וקברים

אם בשר מסכין לא נגסת בכלל
אם שילבת ידיים, צפית ממעל
לא יצאת גם נגד נבל ותליין
כל חייך עברו לידך, כמו לא כאן.

אם כשדרך פילסת בחרב האב
דמעותיך במלח שטפו הפנים
אם מצאת אמת, שם בלהט הקרב
אז כילד קראת ספרים נכונים.