שני שירים של רוברט פרוסט

אש וקרח

יש האומרים נכלה באש
יש שאומרים בקרח
כמי שכבר תשוקה ביקש
אני בין המצפים לאש
אך אם כליה שניה בדרך
הרי שנאה ידעתי די
כדי שאוכל לומר לבטח - 
לקץ כל חי
די גם בקרח

מקור


עצירה בין העצים בערב מושלג

של מי עצים אלו - נזכר
אבל ביתו שוכן בכפר
הוא לא יראה עוצרי לצפות
באורניו בשלג קר

"מוזר", סוסי הקט יחשוב
עוצרים בלא חווה קרוב
בינות עצים, אגם קפוא
וחושך תכף יעטוף...

הפעמון ינער מעט
לשאול האם טעות קרתה
ורק אחד צליל מלבדו
צליל רוח קל ושלג מט

וטוב לי פה - חשוך, דומם
אך הבטחות לי לקיים
ועוד לצעוד עד אירדם,
ועוד לצעוד עד אירדם.

מקור

אם אחלה / ירוסלב סמלקוב

אם אי-פעם אחלה, מבטחי ברופאים לא אשימה
אל רעי אז אפנה. "הוא הוזה" אל תאמרו, אנא - אל
תלו ערְפל בחלון, ערבה כמו מיטה לי הציעו 
ולמראשותיי לי הניחו כוכב שנפל.

הן צעדתי ישר, במורא או פינוק לא נגוע
אם אותי יפצעו בקרבות מוצדקים וקשים
בשמיכה בצבעי השלכת כסו הפצוע
ובדרך הרים מפותלת חבשו את ראשי.

מן הים וההר רוח של מרחבים מנשבת
לנצח נחייה! רק הבט ותראה זאת עכשיו
מסדרון בית חולים – לא דרכו אעבור מן החלד
מכם אפרד בפסעי דרך שביל החלב.

בלדה על קרב / ולדימיר ויסוצקי

במקור השיר נכתב עבור הסרט "חיציו של רובין הוד".
הוידאו, ובכן, לא משם. אבל אדיר. 

בין נרות נמסים ותפילות של ערבית
בין שלל מלחמה ומדורות של שלום
בשלווה להם חיו ילדי הספרים
והלינו לרוב על תלאות היום-יום

לזרא היו גיל ואורחות החיים,
שריטותינו – עילה לעלבון עד דמים;
אך בגדינו תקנו אמהות במועד
עת הלב, כשיכור, בין שורות משוטט.

שיערות למצחנו הלח נדבקו
גרונותינו צמאו למתקם של ניבים
וריחות הקרבות את הראש סחררו
כשאלינו עלו מדפים מצהיבים.

וניסינו הבין, מבלי דעת הקרב
בחשבנו יללה לקריאת מלחמה
את סודה של פקודה, ייעודם של גבולות
משמעות התקיפה ושקשוק הקרונות.

בקלחת רתחו ערפלי מלחמות
כמה רב המזון למוחות הקטנים!
תפקידים של פחדן או בוגד, איש-קריות
במשחק הענקנו לכל השונאים

לעקבות האויב לא הנחנו לקפוא
ונשבענו גברות נפלאות לאהוב
ואחרי שהרגענו קרובים, חברים
לעצמנו נטלנו תפקיד גיבורים

גבירתי הנעלה / בולאט אוקודז'בה

השיר נכתב עבור הסרט "שמש המדבר הלבנה" - קצין בצבא הרוסי יוצא להביא את בשורת המהפכה למרכז אסיה, ובטעות מחלץ הרמון של שליט מקומי רשע. סרט נהדר ומצחיק, למעט החלקים בו שנראים כמו פארודיה על תעמולה קומוניסטית, והיו אמורים להיות בדיוק זה - רק בלי החלק של הפארודיה. 

גברת נעלה שלי, לעולמים פרידה 
זמן כה רב היית את לי אחת ויחידה
מכתב במעטפת אל תקרעי סתם-כך,
לא יצלח המוות – אהבה תצלח

גברת נעלה שלי, אדמת-ארץ-נכר 
בחום חיבקת, אך לא אהבת - הבנתי זה מכבר
ברשתות רכות לי אל תטמיני פח
לא יצלח המוות – אהבה תצלח

גברת נעלה, הו הצלחה - הנך יפה
שווה את, אך לא לכולם – איפה יש ואיפה
סגור לב עבור קליע חכה, אל תִפתח
לא יצלח המוות – אהבה תצלח

גברת נעלה שלי, הגברת ניצחון 
את סימן – עוד לא נוגן התו האחרון
שדים, על דם הפסיקו לשווא להישבע 
לא יצלח המוות – תצלח האהבה 

אוטו דה פה / נטלה בולטנסקיה

אדון וגברת, סורו מן הדרך

דבר גדול להתרחש עומד

...כמעט הגענו, עוד דקה בערך...

.תפוס, אדוני, מקום על המוקד

הוא לא רצח, הוא לא שיקר אפילו

נקי מרבב היה, אך הוא ההין

לכפור, ושאלות לשאול כאלו

אשר לאל תשובות עליהן אין!

אך בעיניו אין חרטה נוכחת

את נשמתו לגאול הוא מסרב

כפירה מאז ומעולם פוסחת

על הצבועים וערלי הלב

לכאן יזמינו מיסה מטהרת

הקבצנים בין הקרשים נוברים

בבשר כופרים אש הקדמה מובערת

אלי הטוב, ברך את הכופרים!

את רצון האל בכל מאודם הגשימו

אך מדברי ימים אבדו מזמן

אבדו לעד, וחותם לא השאירו -

מלשין ואינקוויזיטור ותליין

אודי עשן כבר נעלמו מעין

עמוד השחר על העיר עלה

אך בפינות התלחשו עדין

והכפירה - נפוצה וגדלה.