שיר קצר / בולאט אוקודז'בה

שיר קצר כמו החיים עצמם

שאי-שם לך בדרכים נשמע

יש לו מנגינה נעלה כמעט

יש לו מנגינה נעלה כמעט

יש לו מנגינה נעלה כמעט

והמילים חודרות עד לנשמה

שיר שמופיע עם שחר פתאום

בכח לשקר הוא עוד לא ניחן

או להאט; הוא כמו תקווה

או להאט; הוא כמו תקווה

או להאט; הוא כמו תקווה

שהטבע לך כמתת נתן

ומסף עד סף, ומכל חלון

בדרך שלך הוא תמיד נשזר

יקיץ הקץ והכל יחלוף

יקיץ הקץ והכל יחלוף

יקיץ הקץ והכל יחלוף

ורק השיר הזה לעד נשאר

* / גרגורי פוז'ניאן

את רוצה שאהיה, כמו האורן, ירוק
ירוק תמיד, גם בחורף וגם בסתיו.
שאהיה גמיש כמו הערבה
ואוכל להתכופף מבלי לכרוע.
אבל אני עץ אחר.

אם לתלוש את הקליפה מן הגזע,
לנסר אותו, לייבש ואז לצבוע,
תורן של ספינה באוקיינוס יכול להתרומם.
יכולים להוולד כינור אדום, חנית, גג או סיפון לבן.
אך אני איני רוצה שיקלפו אותי.
איני רוצה שיצבעו אותי, ייבשו, ילבינו.
לא, איני רוצה בכך.
לא כי אני טוב מעצים אחרים.
לא. זה לא מה שאני אומר.
פשוט, אני עץ אחר.

אומרים שאם עצים שוכבים באדמה זמן רב
הם הופכים לפחם, פחם מאובן,
הם בוערים זמן רב מבלי להשרף, ומעניקים חום.
אבל אני רוצה לשאוף אל השמיים.
לא כי אני טוב מעצים אחרים, לא.
אלא שפשוט, אני עץ אחר.
עץ כזה.