מהרי - מזה-רעב חג הנשר מעל
חזרי באביב אל היער שלך
השומעת את איך הדרכים נרעדות?
את רואה ערפילים מכסים השדות?
אלו הם הטללים שרתחו משנאה.
שנאה - ניצני העצים מייסרת
שנאה - בתוכנו רוחשת בלאט
שנאה - בנקבי הזיעה מסתחררת
את ראשינו באש מעלה.
הסתכלי - כתמי דם הנהר כבר נמלא
רשע בא את סדרו במכורה להשליט
ניצבה של החרב קופא בתוך יד
ויאוש מתחבט כמו ציפור ברקה
והלב - הוא עולה על גדותיו משנאה.
שנאה - את פני הנערים מעוותת
שנאה - היא גואה בלי לסגת אחור
שנאה - היא צמאה, ולגמוע לוהטת
מדם האויבים השחור.
כן, נפלנו בשבי אותה השנאה,
אך לא זעם אותנו לחופש יוציא
שנאתנו איננה שחורה וסומאה
וברוח קלה תתייבש הדמעה
של שנאה שצודקת היא, ואמיתית.
שתי, שנאה! זו הכוס מלאה עד גדותיה
השנאה מבקשת לפרוץ ולצאת
אך שנאה טהורה וכנה זו שלנו -
סמוכה לאהבה היא נמצאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה